כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו. שטחית הלשון משמע דהמת יהיה לבעל הבור. אבל קבלת חז״ל צרופה גם בלשון המקרא דכסף ישיב אינו מדויק והכי מיבעי ישלם כסף לבעליו. אלא ה״פ היאך יהיה אופני התשלומין. כסף מה שנצרך ליתן כסף. ישיב לבעליו יגיע לידו דוקא ולא סגי במה שמניח לפניו. ואם נאבד קודם שהגיע ליד הניזק צריך לשלם כסף אחר. אבל והמת הנבילה עצמה יהיה לו א״צ להגיע לידו אלא ממילא היא שלו. ואע״ג דאיתא בב״ק ד״י א׳ דעל בעל הבור להעלות הנבילה מבורו משום שנא׳ כסף ישיב לבעליו והמת. מ״מ אינו חייב להביאו לידו או לחצירו ממש אלא מניח לפניו והרי היא שלו:
קריאה במקור
העמק דבר על שמות · פרק 21 · פסוק 34
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5c05b18bceb90c0499b2568d2a0ad5922684134263c8fc5648ace59f074f7c1e