ואת שתי קצות שתי העבותות. הי׳ במשמע קצה השני של כל א׳ מהעבותות. אבל רש״י לא פי׳ כן אלא שתי קצות של כל א׳ מהעבותות והכי משמע דיוק הלשון דלא כתיב ואת קצות שתי העבותות אלא שתי קצות וא״כ הי׳ כל עבות כפול ולמטה באמצע העבות היו מתחבר לטבעת שעל החשן ושני הקצוות נכנסים בהמשבצות. ובזה מתיישב ת״א שתרגם וית תרתין גדילן דעל תרין סטרוהי. וכך הי׳ ראוי לתרגם וית תרין סטרוהי דתרין גדילן. וע׳ מש״כ הרמב״ן בס׳ ויקרא א׳ ט״ז וגם דבריו אין מבואר כ״כ ולדברינו בא ללמד בזה דהי׳ שני עבותות בכל צד. ומשמעות סטרוהי בארמית פעם הוא על קצה ופעם הוא על צד וצלע. ותרגם לפי הכונה שתי העבותות של שני הצדדים היינו בכל צד הי׳ שני עבותות למעלה:
קריאה במקור
העמק דבר על שמות · פרק 28 · פסוק 25
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אל מול פניו. פירש״י שלא יהיו הטבעות כלפי המעיל. ולפי״ז הוא כמו משמעות ממול פניו דבסמוך. ונראה עוד פי׳ אל מול פניו פני הנושא. והכונה שלא יהיו המשבצות תחובים בכתפות האפוד סמוך לעורף. אלא סמוך לפני הנושא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5c05b18bceb90c0499b2568d2a0ad5922684134263c8fc5648ace59f074f7c1e