מחני נא וגו׳. יפה פירשו הרמב״ן והספורנו. שביקש למחות זכיות שלו כדי שירבה זכיותם ונוסיף לבאר דחטא חה״ש חמור כמבואר בקידושין ד״מ אין מקיפין בחה״ש ומפרש בגמ׳ אין מקיפין כחנווני להאריך אף. עד שתתמלא הסאה. אלא העונש בא מיד. אבל איתא שם עוד מר ברי׳ דרבינא א׳ אם היא שקולה מכרעת. ובזה הלשון מבואר דאע״ג שעון חה״ש עונשו חמור מכ״מ אין זה אלא בצרוף שאר עונות עד שהיא שקולה ומכרעת. משא״כ אם הזכיות מרובים וכ״כ הרמב״ם באגרת השמד בזה״ל והעון הזה בין יתר העונות אין יוה״כ מכפר (ויותר מזה כתבתי בהע״ש סימן קס״ז אות י״ד) מעתה אמר משה מחני נא. היינו מחה את הזכיות שלי ממני ולהצטרף לזכיותם. ואשאר בלי זכיות עד שאהי׳ ראוי למחות את שמי:
קריאה במקור
העמק דבר על שמות · פרק 32 · פסוק 32
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5c05b18bceb90c0499b2568d2a0ad5922684134263c8fc5648ace59f074f7c1e