העמק דבר על שמות · פרק 12 · פסוק 17

ושמרתם את המצות. עיקר משמעות מצוה זו מבואר בדברי חז״ל דקאי על מצת מצוה של לילה הראשון מה שאינו בשבעת הימים. והכי משמעות סוף המקרא כי בעצם היום הזה וגו׳ ושמרתם את היום הזה וגו׳. אבל הרמב״ם הל׳ חו״מ פ״ה ה״ח כתב בביאור מקרא זה ושמרתם אה״מ כלומר הזהרו במצה ושמרו אותה מכל צד חמוץ. וא״כ קאי על שבעת הימים ג״כ. ויש לזה הפי׳ ג״כ שורש להלן כ״ג ט״ו ויבואר שם. ומכ״מ עיקר הפי׳ הוא על יום הראשון כמש״כ:

כי בעצם היום הזה. נותן טעם על מצוה של טפול מרובה למצה כי כמו בעצם היום הזה הוצאתי וגו׳ כך ושמרתם את היום הזה וגו׳. שיהא אותו יום מסוגל לגאולה מכל רע מש״ה בא מצות הטפול כמו שהיה טפול מרובה בשמירת הפסח ד׳ ימים בפ״מ. כדי להרבות זכות לפני יום המוכשר לגאולה כדתניא במכילתא והובא בפרש״י לעיל ו׳ כך צוה הקב״ה לדורות טפול מרובה למצת מצוה כדי שיהא מוכשר לגאולה מכל רע:

חקת עולם. בין כשישראל בגלות בין בא״י. כי גם בשבתם בא״י היו נצרכים לגאולה משארי צרות וע״ז אנו מתפללין ברכת גואל כפרש״י מגילה די״ז: