וישכם משה בבקר. היינו בעה״ש ולא בנץ החמה ולמד מיתור לשון בבקר כמש״כ. והיינו דמסיים כאשר צוה ה׳. זהו בקבלה לבד הנדבר בפירוש. וכמש״כ כ״פ דצוה נופל על לשון דברי קבלה:
קריאה במקור
העמק דבר על שמות · פרק 34 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ויקח בידו שני לוחות אבנים. לפי סדר הענין הכי מיבעי. ויפסול וגו׳ וישכם משה בבוקר ויקח את הלוחות בידו ויעל אל הר סיני. או ויעל אל הר סיני ושני לוחות בידו. כלשון המקרא דברים י׳ ג׳. אלא בא ללמדנו דלקיחת הלוחות הועילו למשה גם בעת וירד וגו׳ היינו בשעה שעבר כבודו ית׳ לפני משה והוא היה צנוע מאד ולא רצה להביט אזי לקח בידו הלוחות שהיו מונחים על ההר ושם אותם נגד פניו. ע״כ לא כתיב עוד מענין ושכתי כפי וראיית אחוריו ית׳. שבאמת לא רצה משה אלא לדעת עת רצון לתפלה. וכמו שהיתה מדתו בסנה כן בסיני. הסתיר פניו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5c05b18bceb90c0499b2568d2a0ad5922684134263c8fc5648ace59f074f7c1e