העמק דבר על שמות · פרק 34 · פסוק 35

כי קרן עור פני משה. אם נפרש האי כי מלשון אשר. מיותר כל הפסוק שהרי כבר ראו וידעו. ותו דהכי מיבעי כי קרן עור פניו כמו לעיל ל׳ והנה קרן עור פניו. אלא האי כי טעם הוא משום שקרן. והמקרא הודיע למאי קיפל משה את המסוה על ראשו עד אשר כלה דבריו עם ישראל כדי שיחפצו לראות פני משה. כי כמו שטוב לעינים לראות את השמש כך היה שמחה ונחת לראות פני משה. ומשה היה חפץ שיסתכלו בפניו בשעה שלומד עמהם. ע״כ קיפל את המסוה. וזהו המשך הכתובים. ויצא ודבר וגו׳ וראו ב״י את פני משה. הכל הביטו על פניו בשעה שדבר. ומפרש הטעם שהביטו. והרי עוד לא ידעו כולם כי כך סגולת התורה להביט בפני הרב. אלא משום כי קרן עור פני משה. והיה שמחה לנפש וטוב לעינים לראות את פניו כמו את השמש. ואח״כ השיב משה את המסוה על פניו עד בואו לדבר אתו. דכל יום הלך משה להיכל לחזור על תלמודו. ואם היו חדשות בתורה שבכתב מה טוב. ואם לא. מכ״מ למד תורה שבע״פ אשר ע״ז משמעות הלשון לדבר אתו. כמש״כ לעיל כ״ט ובס׳ במדבר ס״פ נשא. וענין המסוה שנתן על פניו ולא רצה שיהיו מסתכלים על פניו תמיד. הוא כדי שיהי׳ יוכל להיות דבק במחשבתו באלקות ולא יתבלבל ע״י כך. וכבר ביארנו לעיל ס״פ בא מקרא בישעיה ל׳ שהמתנהג בקדושה ודבקות זה דרכו להיות נכנף באהלו. אמנם רבה כחו של משה אשר תיכף אחר תלמודו ועסק רב עם בני אדם הסיר את דברת בני אדם ושם מסוה ע״פ ונכנף להיות דבוק בה׳. ויש לומר עוד משום שבאמת היה אסור להסתכל בו כדאי׳ בחגיגה דט״ז כל המסתכל בנשיא עיניו כהות שנאמר ונתתה מהודך עליו. ורק בשעת מצוה וד״ת לא הזיק: