העמק דבר על שמות · פרק 38 · פסוק 24

העשוי למלאכה. לאפוקי מה שנותר מהרשום בפנקס הנדבות. הרי היה מונח ונמסר במשקל יפה לאיתמר והלוים כמש״כ:

בכל מלאכת הקדש. משום שלא נתפרש יפה במקרא החשבון מן הזהב העשוי למלאכה כמו מן הכסף. שנתפרש יפה ככר לאדן. והיו הכל יכולים לשקול ולראות שכן הוא. משא״כ זהב לא נתפרש. ועדות ראשי האומנים לא היה אלא בצלאל לבדו. שהרי אהליאב לא היה יודע במעשה זהב וכסף ונחשת מש״ה לא היה עדות בצלאל מהני כ״כ. ואם היה אפשר להראות לכל יותר טוב. כדאי׳ בקידושין דס״ו ב׳ דבמקום שאין נאמנות כ״כ אומרים שלח ואחוי. מש״ה נתפרש בכסף ובנחשת יפה שנעשה בהם אלו ואלו הכלים. ושקלו כל כלי בפ״ע וראו החשבון משא״כ זהב אע״ג שלא היה אלא עד א׳ מכ״מ לא ניתן לשקול כל כלי באשר היה מלאכת הקודש ואין כבוד לשקול הארון והשלחן והמנורה ומזבח הפנימי. ע״כ לא ניתן חשבון פרטי גם על צפוי הקרשים. אחר שלא היו יכולים לעמוד על תמצית החשבון. וההכרח היה לסמוך על עדות של בצלאל שלא דבק מאום ביד האומנים משא״כ בכסף ונחשת נתפרש יפה על מה הוציאו זה הסך. והיה אפשר לחקור ולעמוד על האמת: