העמק דבר על שמות · פרק 4 · פסוק 4

ואחוז בזנבו. אחיזה היינו החזקה דבסמוך. כדמוכח במו״ק דכ״ב ב׳ על המקרא ויחזק בבגדיו אין אחיזה פחות מטפח. אלא שאחיזה משמעו אפילו רפה בידו:

ויחזק בו. יתרה עשה שהחזיק בזנבו בחוזק. כענין תשובה על הניסה שנתיישב דעת משה עליו שאין פחד משום דבר במקום השכינה:

ויהי למטה בכפו. בידו מיבעי. אלא כאשר החזיק במלא ידו כמו שאדם אוחז מטה במלא כפו. (ומזה למדו במו״ק שם ובחולין דף קל״ב א׳ דאחיזה הוא טפח. היינו שיעור כף). והנה הוא כדרך שאוחזים המטה. היינו בצד העליון. והתבונן בזה שמתחילה היה זה הצד זנב של הנחש קצה התחתון והגרוע של המטה. ובהיותו בידו של משה נעשה אותו הצד העליון והחשוב. ומזה התבוננו בני ישראל דלא כמו שהיו חושבין שאהרן ושאר חסידי ישראל המה הראשים. ומשה הי׳ כנגדם כמו זנב לאריות. אבל עתה שראו אות המטה הבינו שמשה התהפך לראש וראשון של ישראל ועל ידו יעשה הקב״ה גדולות. וזהו