העמק דבר על שמות · פרק 40 · פסוק 36

מעל המשכן. פי׳ לגמרי מעל המשכן היינו אפי׳ מחלק אהל העדות שהיה הענן תמיד עליו:

בכל מסעיהם. אינו מדויק מאי קמ״ל קרא בזה. וכן אינו מדויק במקרא הסמוך עד יום העלותו. והרי החל וכתב ואם לא יעלה הענן ולא יסעו. והיינו עד יום העלותו. אלא יתבאר ע״פ הא דתניא בברייתא דמלאכת המשכן פי״ג ע״פ שלשה נוסעין ישראל ע״פ הקודש וע״פ משה וע״פ חצוצרות. ע״פ הקודש מנין שנא׳ ע״פ ה׳ יסעו. ע״פ משה. משה היה אומר להם מבערב בהשכמה אתם נוסעים מיד היו ישראל מוציאים את בהמתם ומתקנים את כליהם לצאת. ע״פ חצוצרות תקעו והריעו ותקעו על כל דגל ודגל. רי״א על כל מטה ומטה. הביאור ע״ז משום דכתיב בפ׳ בהעלותך ויסעו בראשונה ע״פ ה׳ ביד משה מפרש בראשונה מתחלה היינו קודם כל דבר היה דבר ה׳ למשה שיגיד לישראל שיכינו עצמם למסע. ופי׳ ויסעו זה הכנה לנסיעה היינו קיפול הבגדים והמשאות. וכבר נתבאר הכי לעיל ט״ו כ״ב פי׳ ויסע משה וגו׳. אחר שקפלו והיו מוכנים לדרך החל ענין החצוצרות להעמיד כל דגל וכל שבט על מקומו. דבחנייתם היו הולכים משבט לשבט אבל במסען היתה המצוה ללכת איש על דגלו. ואע״ג דבס׳ במדבר כתיב איש על דגלו יחנו ב״י. הרי דגם בחנייתן היה איש על דגלו לק״מ דשם הפי׳ חניית אהלו בקביעו׳ ובני ביתו היו על דגלו. אבל כל אחד היה רשאי ללכת משבט לשבט. משא״כ במסען. ובא כ״ז ע״י החצוצרות. ופי׳ ויסע דגל מחנה יהודה בראשונה לצבאותם. שעמדו כל אחד ואחד משארי מחנות לצבאותם לשבטו ולדגלו. וזה נקרא ג״כ מסע. ובתוך נסיעה זו הורד המשכן ונתקפל הענן והיה עומד וממתין עד שאמר משה קומה ה׳ והיה מהלך ואז נסעו ישראל וע״ע בילקוט פ׳ בהעלותך רמז תשכ״ט בשם ספרי זוטא. ונסיעה זו מיקרי ע״פ הקודש שהכל ראו הענן הולך והלכו גם המה. מעתה פי׳ מקראות אלו שאנו עומדים הכי. בכל מסעיהם היינו מסע שניה שהיה ע״פ חצוצרות. והיה הרבה מסעות לכל איש לשבטו. כ״ז היה בהעלות הענן מעל המשכן היינו שקיפל עצמו ועלה ממנו אז יסעו ב״י איש איש למקומו: