העמק דבר על שמות · פרק 35 · פסוק 2

ששת ימים תעשה מלאכה. לעיל בפ׳ תשא כתיב יעשה מלאכה וא״כ משמש על עושי המלאכה שמהם יעשה המלאכה. אבל כאן כתיב תעשה וקאי על המלאכה בלשון נקבה וא״כ ניתן להבין שאפילו להתחיל במלאכה ויגמר מעצמו בש״ק דמותר ע״פ ד״ת מכ״מ במעשה המשכן אסור שאין כבוד המשכן שיתחלל קדושת שבת על ידה אפילו בלי עבירה וכיב״ז כתבו התוס׳ ב״ק דפ״א א׳ דלהכי אסור לקבור מת בשבת ע״י עובד כוכבים משום שמגונה למת שנעשה איסור שבת בקבורתו אפילו ע״י עובד כוכבים:

יהיה לכם קדש. ינהגו בו קדושה כל א׳ לפי ערכו. ומכאן הנהיגו ע״ה בו קדושה שלא לדבר בו שקר כדאיתא בדמאי פ״ה הלוקח פירות ממי שא״נ על המעשרות ושכח לעשרן שואלו בשבת ואוכל על פיו. ופי׳ בירושל׳ מפני שאימת שבת עליו. ופי׳ הר״ב שמתיראים לעבור עבירה ולשקר בשבת יותר מבחול. [ולא כהר״ש שם שהשבת קובעת למעשר] והיינו מפני שהיא קודש וכמו דאיתא בסנהדרין דכ״ו דישראל נזהרים בקדושת שביעית דשם קודש חמירי על ע״ה וכמ״כ מבינים דלעשות עבירה בו ה״ז חילול קדושתה. עוד הבינו שכל מעשה שנעשה בה אפי׳ בהיתר אסור בהנאה וכמבואר ברבה במדבר פי״ד ופכ״ג דמש״ה החרים יהושע את יריחו לפי שכבשה בשבת וכתיב כי קודש היא לכם. והרי קיי״ל דמעשה שבת אפילו בעבירה מותר מה״ת אלא ע״ה הבינו כך עוד בימי יהושע ולא הניאן מלחשוב כך: