העמק דבר על שמות · פרק 12 · פסוק 39

כי לא חמץ. לריה״ג פירושו שלא נתחמץ עדיין. ובאשר לא היו להם בסוכות תנורים ואפו על השמש לא היה אפשר לאפות עיסת חמץ כי אם מצות:

כי גרשו וגו׳. מש״ה לא אפו ברעמסס בתנורים אחר שיתחמץ. ולרבנן דריה״ג ה״פ כי לא חמץ. שלא נתחמץ. דאלו נתחמץ היו שורפים:

כי גרשו ממצרים. מש״ה לא אפו שם:

ולא יכלו להתמהמה. הוא מיותר. אלא בא ללמד שגם המה מצד עצמם לא יכלו להתמהמה וזהו חפזון דישראל שהיה בבוקר ואז לא היה חפזון למצרים כמש״כ לעיל י״א. אלא ישראל נחפזו שיראו שלא יהא נודע למצרים שאין דעתם לחזור. והיינו דתניא במכילתא כי גרשו ממצרים שומע אני מאליהם ת״ל ולא יכלו להתמהמה. והוא פלא. ונראה שהוא טה״ד וצ״ל שומע אני שלא מאליהם פי׳ שרק ממצרים נתגרשו ולא מאליהם פי׳ מצד עצמם ת״ל ולא יכלו להתמהמה וכמש״כ. ובמכילתא ד״א הנדפס עם פי׳ זי״נ כ׳ ה״ג שומע אני מאליהם. משמע שהיה נוסחא אחרת והיינו כמש״כ שהנוסחא העיקרית שלא מאליהם:

וגם צדה לא עשו להם. לא קנו מן השוק. אף על גב שכסבורים היו שילכו דרך ארץ פלשתים ולא במדבר הגדול מכ״מ היה להם להכין צדה על איזה ימים עד בואם לישוב. אבל לא הכינו מאומה והיה זה כדי שיבינו מצרים שהולכים במדבר ולשוב מיד: