העמק דבר על שמות · פרק 18 · פסוק 26

את הדבר הקשה. אחר שיהיו דיינים ע״פ ד״ת שוב אין נ״מ בין דבר הגדול לדבר הקטן דדין פרוטה כדין מאה. אבל ודאי איזה ד״ת שהיה קשה על הדיינין וניצרך לילך לגדול ממנו הביאו אל משה. וכתיב את הדבר הקשה ולא כל הדבר משום דאפילו שהיה קשה לדיינים אלו לא הלך מיד למשה אלא לגדול ממנו וכדאי׳ בסנהדרין דפ״ח הוצרך הדבר לשאול שואל מב״ד שבעירו אם שמעו אומרים להם כו׳ ואם לאו באים לזה שעל פתח הר הבית כו׳ וכך היה במדבר שרק הקשה לכולם הביאו למשה. וכתיב יביאון בנו״ן הנוסף להקטין ההבאה. דאפילו הדין הקשה לכולם לא הביאו הבע״ד עם הטו״ת אלא תמצית הדבר הקשה:

וכל הדבר הקטן ישפוטו הם. עוד היה נ״מ דאפילו הדבר הקשה לכולם והיה מגיע למשה מכ״מ כמו שלא היה משה שומע הטו״ת כן לא היה הוא גומר את הפסק אלא מודיע הפסק לדיינים. והמה גומרים את הפסק. נמצא אחר שנעשה הדבר הקשה דבר קטן. נעשים המה השופטים. ומש״ה כתיב ישפוטו. בל׳ עשייה כמ״ש רש״י ז״ל. שנעשים בעצמם שופטים. והמה ישפטוהו. משא״כ לפי מאמר יתרו הלא מתחלה כשהיה עוסק גדול באו לפני משה לפסוק הדין והוא בעצמו היה צריך לחתוך הדין: