העמק דבר על שמות · פרק 8 · פסוק 19

ושמתי פדת. הראשונים פירשו לשון הבדל. ולא נמצא בתנ״ך עוד פעם על הבדל לשון פדות. וגם אינו מדויק בין עמי בין עמך. בין עמי לעמך מיבעי כמש״כ בס׳ בראשית א׳ דהרי בין משמע שיש אמצעי בין שני הקצוות. והתרגומים וכן הרמב״ן פי׳ מלשון כופר ופדיון כמו נתתי כפרך מצרים. ולא ביארו על מה בא הכופר וגם אינו מובן מהו בין עמך ותרגומים הוסיפו ע״ז ע״ש. והנראה משום שהיו כמה רשעי ישראל שסירבו לצאת וראוים היו למות כאשר באמת בא עליהם הדבר אח״כ וזהו ביד חזקה כמש״כ לעיל. אבל עתה אע״ג שלא היו ראוים לנס מ״מ לא שלטה בהם המכה כי יהי בזה מקום לומר אשר גם ישראל נלקים ומי יודע את לב העקוב של המסרב לצאת ע״כ ניצולו גם המה. והיה פדות מאוה״ע אחרים שהיו במצרים ולא היו ראוים ללקות. ומ״מ לקו כדי שיהיו כפרה ופדות עבור אותם ישראל שאין ראוים לינצל מצידם והיינו בין עמי ובין עמך. דעמי ניצולו בהשגחה פרטית לגמרי. ועמך נענשו במשלחת ממש. אבל שאר אוה״ע שלא בא עליהם הערוב בהשחתה. אבל מ״מ שלטה בהם המכה אם נזדמנו במקום מסוכן:

למחר יהיה האות הזה. כדי שיהיו כל מצרים בורחים לגושן המה ובניהם ולא יכלו בערוב. ומזה השיגו ישראל ריעות הרבה. וכמש״כ במצות שאלת כלים איש מאת רעהו וגו׳. ועי׳ י״א ב׳: