העמק דבר על שמות · פרק 15 · פסוק 27

ושם שתים עשרה וגו׳. הודיע הכתוב זה הענין שהכין הקב״ה תחלה אותו מקום כדתניא במכילתא והובא ברמב״ן ר״א המודעי א׳ כיון שברא הקב״ה את עולמו ברא י״ב מבועין נגד י״ב שבטים ושבעים תמרים נגד שבעים זקנים ומה ת״ל ויחנו שם על המים מלמד שהיו עסוקים בדברי תורה שניתן להם במרה. ובלי ספק שבא לכונה דוקא בזה המקום אחר עסק שהיה במרה. ללמדנו ענין שנוגע לדבר שניתן לדעת במרה. והיינו דכמו שהודיע משה אשר זהו דרכה ש״ת להסתפק בצמצום. אבל זה אינו אלא בתחלת בואו לכח התורה המכונה דרכה ש״ת. אבל אחר שזכה והשיג מעלת התורה זוכה להתפרנס בריוח ובדברים המרחיבים דעת להוסיף לקח בתורה. וכדאי׳ במס׳ ע״ז ספ״א העוסק בתורה נכסיו מצליחין כו׳ וע׳ מש״כ בס׳ בראשית כ״ו ה׳ ומש״ה כמו שניתן להם במרה מדת הצמצום והסתפקות כך ניתן להם אחר שעסקו בתורה באילם שתים עשרה עינות מים והוא בריוח גדול. ושבעים תמרים שהוא פרי המסוגל לתורה כדאיתא בתענית דף ט׳ ב׳ דאמר עולא מלא צנא דדובשא בזוזא ובבלאי לא עסקו באורייתא. ועיין עוד ריש דברים רבה. והרי זה גם כן כמלכותא דארעא דהמתפרנס בעבודת אדמתו לא ישיג כבוד וגדולה לעולם. משא״כ העובד בצבא אף על גב שתחלתו מתפרנס בדוחק מכל מקום אם מצליח והשיג לעלות בגרם מעלות ראשי הצבא. ה״ז מתעלה בכבוד ופרנסה בריוח וגדולה. כך הנ״מ בין הזוכה בשביל עבודה שאינו משיג בשביל זה כבוד לעולם. משא״כ העוסק בתורה אם השיג לעלות בגרם מעלות התורה הרי משיג פרנסתו בכבוד ובגדולה. כ״ז הראה הקב״ה לישראל בתחלת צמיחת האומה והליכות עולם להם. ומזה ישכילו לדור דור. וע״ע מש״כ בס׳ דברים י׳ מקרא ו׳ ז׳ בזה הדרוש: