העמק דבר על שמות · פרק 8 · פסוק 5

התפאר עלי. בקש ממני דבר שיהי׳ לך לתפארת אשר ה׳ מלא דבריך באותה שעה:

עלי. פי׳ ועלי למלאות בקשתך שיהי מכוין כפי הבקשה:

למתי. ביאר לו שתהיה ההתפארות בצמצום הזמן. כי אופן הסרה כבר אמר ויסר ממני ומעמו. אבל הוסיף לבאר השעה למתי:

לך ולעבדיך ולעמך. משה הקדים עבדיך שהיה מכיר חשיבותם שהיו באמת חשובים יותר מאנשי חיל אע״ג שהמלך חושש יותר לשומרי ראשו אבל משה חמל יותר על השרים:

להכרית. כמש״כ הרמב״ן שהוא כמו כריתת הנפש שבתורה. אבל מכ״מ אינו כמש״כ הוא ז״ל דביאורו מיתה דגם שם משמעות כרת הפסקה ולא ביחוד הפסקת החיים. אלא נכלל בזה גם הפסקת החיים. ונ״ל מדכתיב בטומאת מו״ק מיתה כדתניא בספרי פ׳ חקת. וגם הפסקת הנשמה ממקורה. ונ״ל מדכתיב ביוה״כ והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה כדתניא בת״כ פרשה אמור. והאבדת הנפש אינו אבידה לגמרי ח״ו אלא הפסקה איזו עת מוגבל לפי משפט העליון (כמש״כ בביאורי על הספרי פ׳ שלח) וה״נ לפי הענין מובן דאין הכרתה שבכאן אבידה לגמרי שהוא מיתה אלא הפסקה והכרתה מפרעה ומעמו ורק ביאור תשארנה וכמו שביקש ויסר הצפרדעים ממני ומעמי: