העמק דבר על שמות · פרק 30 · פסוק 7

בבוקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה. מסקנת הגמ׳ במנחות ד״נ דהתחלת הקטורת וחינוכו היה בערב. בהעלאה ראשונה דנרות. וא״כ שני פסוקים הללו היה ראוי לכתוב להיפך. מתחלה בהעלות אהרן את הנרות יקטירנה ואח״כ בהיטיבו בבקר בבקר יקטירנה. ומכש״כ דעיקר המקרא ע״כ בחינוך מיירי כמש״כ הרמב״ן ז״ל. דבאמת כהן הדיוט כשר לקטורת ונרות ורק בפעם ראשונה הזהיר על אהרן וא״כ הוא להיפך. וע״כ בא ללמד דאע״ג דמתחלה מקטיר בין הערבים מכ״מ בכל יום אחר חינוכו נחשב להיפך פרס בשחרית פרס בין הערבים. ולא פרס בה״ע ופרס בשחרית. וטעמא בעי. וגם זה צריך להבין מאי שייכות מצות נרות לקטורת שהכתוב תלאן זב״ז. אלא ניתן ללמדנו על תכלית שני כלי שרת אלו. דנרות בא להועיל לפלפולה ש״ת כמש״כ לעיל ר״פ תצוה. וקטורת הועיל לאזכרה גמ״ח. וידוע דפלפולה ש״ת א״א בלי גמ״ח להסיר משא הפרנסה וכל צורך מהעמל בתורה. וכמו שאמר אביי בעירובין דס״ה א׳ אי אמרה לי אם קריב כותחא לא תנאי ועוד מאמרים רבים בזה ע״כ קשורים נרות בקטורת דהארת הנרות בא ע״י אזכרה של קטורת. ובאשר גמ״ח לקיום תורה בע״כ צריך להיות קודם שהגיע הת״ח למעלתו והשכר בא על הגמ״ח לפי ערך התועלת שהיה מגמ״ח שלו. וכדאי׳ בסוכה דמ״ט ב׳ על הפסוק זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה. ויש שאינו זוכה ונכשל באדם שאינו הגון ומאבד את חסדו וכדאיתא בב״ב פ״א ובסוכה שם אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל כך צדקה נמשלת לזריעה יש זוכה באדם הגון ושכרו מרובה ויש זורע צדקה ואינו עולה יפה. נמצא דאע״ג דהקטורת הראשונה שהיא הגמ״ח צריך להיות מבערב עד שלא הגיע לפלפולה ש״ת והיינו בעת הארת הנרות. מכ״מ עיקר האזכרה באה תחלה מבבוקר אחר הארת הנרות לפי הגירסא שהיה בלילה וכ״ז למדנו התורה סדרי התורה והגמ״ח לדורות עולם. ועל כ״ז בא המקרא הקודם וייחד לו מקום לפני הכפרת אשר על העדות וגו׳. כדי להורות על תכליתו: