העמק דבר על שמות · פרק 3 · פסוק 2

מלאך ה׳ אליו. ביחוד לו. כי היו עמו עוד משרתים ועבדי יתרו. אבל לא התראה הענין רק אליו. וכדאיתא בריש מס׳ יומא קול לו קול אליו הוא שמע ואחרים לא שמעו. וכן כאן המראה הלז היה רק אליו. וכ״ה ברבה כאן:

בלבת אש מתוך הסנה. מן הסנה או מעל הסנה מיבעי. אלא פי׳ מתוך הסנה מאמצע הסנה דוקא ולא מצדדי הסנה. כמו ועץ החיים בתוך הגן. וע״ע ס׳ בראשית (ל״ז ז׳). ראה שבתוך הסנה להבת אש חזק ועז כדרך האש בשעה שנאחז בתקפו. ומ״מ אינו אלא בתוך הסנה. וענפי הסנה מכאן וכאן שלמים והאש אינו נוגע בהם. (וזהו) וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אכל. אם נפרש שהסנה דולק ואינו נאכל. אין מדויק הלשון איננו אכל. איננו נאכל מיבעי. ותו הא בסמוך קאמר מדוע לא יבער הסנה. והיה לו לומר מדוע לא נאכל הסנה. אלא הפי׳ שראה שהסנה בוער באש. מלשון כי יבעיר איש שדה וגו׳ דהיינו שהסנה מכלה את האש. שראה מתחלה בלבת. וכרגע נעשה האש חלש מעט מעט. ואין פי׳ והסנה בוער באש כמו וההר בוער באש. ושמוש ב׳ מורה פעם במקום את ופעם במקום עם:

והסנה איננו אכל. שאם היה הסנה אוכל בשלימות מחמת לבת אש שראה תחלה ניחא מה שאח״כ נעשה האש חלש שהרי שוב אין לו במה להתלהב הרבה. אבל הרי הסנה משני צדדיו הלא קיים. וא״כ היה דרך שלהבת שראה בתוך הסנה יהא נאחז גם בצדדיו ויגדל עוד האש. וא״כ הא שהאש נעשה חלש ע״כ שטבע הסנה הוא שהוא מכלה האש. והוא פלא. והנה ראה משה שתי ראיות. תחלה ראה לבת אש בתוך הסנה. והרי יודע שלא בא אדם לכאן והדליק אש בתוך הסנה. וא״כ התבונן שהוא מראה אלהות. וראה עוד הפלא השניה שהאש נפחת מעט מעט בלא טעם ע״פ הטבע. וגם אחר דכתיב וירא אליו מלאך ה׳. הרי מבואר שהבין כי הוא מלאך נראה בזה הצורה. כדי ללמדו בינה: