העמק דבר על שמות · פרק 12 · פסוק 24

ושמרתם את הדבר הזה לחק לך וגו׳. כבר חקרו במכילתא על מה בא המקרא זה לחק עולם. והרי כל הנאמר בפ׳ זו אינו לדורות. והעלו שיהא הפסח דוקא צאן. אבל עדיין ניתן להבין פשט המקרא דמשמעו שמכוין על דבר הנאמר ביחוד באותה פרשה מה שלא למדנו מפ׳ של החודש שנאמר לכל עדת ישראל. וגם יש להבין דיוק הלשון שהחל בל״ר ושמרתם. וסיים בל״י לחק לך ולבניך. אלא משמעות. הדבר הזה. כאן ענין היוצא להבין מכל הנאמר באותו פרשה. וכמו שביארנו לעיל ז׳ ג׳ פי׳ המקרא בתהלים שמו בם דברי אותותיו. כך הוזהרו זקני ישראל להתבונן על ענין שהובדלו במצות הפסח במשקוף ושתי המזוזות ובכל האמור בפרשה זו שהן המה עיקרי הליכות אומה הישראלית נשלם לדור דור. שיהא כח התורה נמשל למשקוף המעמיד את כח עבודה וגמ״ח שנמשלו למזוזות. וגם ידעו שת״ח המה מגיני הדור כמו כאן שהגינו כ״א על בית אב שלו והוזהרו זקני ישראל שהם המשכילים שכל טוב לכל ישראל להבינם דעת בזה הדבר באותה פרשה. והנה יבואר ברצות ה׳ בס׳ דברים ל״א כ״ו שבכ״מ שמדבר עם הרבה יחידים כתיב בל״ר. וכשמדבר עם כלל האומה כתיב בל״י. מש״ה כתיב ושמרתם היינו הזקנים כ״א בפ״ע יהי נזהר להבין ולהשכיל את כל סביביו עד שיהא הדבר הזה לחק לך ולבניך של כל ישראל עד עולם: