העמק דבר על שמות · פרק 7 · פסוק 9

תנו לכם מופת. הכלל הוא כמש״כ הרמב״ן בס׳ דברים י״ג ב׳ דאות הוא אפילו אינו דבר פלא אלא צמצום השעה. ומופת הוא דבר פלא. מש״ה המופת נקרא ג״כ אות. ואין האות נקרא מופת. והכי איתא בספרי:

קח את מטך. הראב״ע כתב שהוא מטה משה. והוכיח שכן הוא. מדכתיב במכת דם ג״כ קח מטך ואח״כ כתיב וירם במטה בה״א הידיעה דמשמע מטה הידוע והוא של משה. ועוד מקרא מלא כתיב בפ׳ בשלח שאמר ה׳ למשה ומטך אשר הכית בו את היאור. הרי דמטה משה היה. והכי נראה דעת רש״י שכ׳ יהי לתנין. נחש. והרי ידוע דבכ״מ נחש ותנין שני מינים המה. נחש הוא ביבשה ותנין הוא במים. מ״מ הכריח רש״י שכאן הוא דבר אחד. מדכתיב במכת דם והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך ולא אמר אשר נהפך לתנין. אלא היינו הך. א״כ מבואר דלדעת רש״י דאותו מטה משה שנהפך לנחש הוא אשר נהפך לתנין. ויש לזה כעין ראיה מדברי חז״ל בשבת דצ״ז דאמרו על ויבלע מטה אהרן את מטתם. אר״א נס בתוך נס. ומשמע מפרש״י שם דאפילו היה בולע כשהוא תנין הי׳ נס. ועי׳ מהרש״א בחדא״ג. ואי איתא שהיה תנין אשר במים הרי דרכו לבלוע את הקטן ממנו. אלא ע״כ היה נחש של יבשה שאין דרכו לבלוע הקטן ממנו. אבל כ״ז דוחק שהרי בכ״מ תנין אינו נחש. ותו דבפי׳ איתא ברבה ובתנחומא והביאו במהרש״א שם. דאלו בלע כשהיה תנין לא היה פלא. ותו דמשמעות מטך הוא של אהרן שמדבר עמו. אלא נראה לבאר כפשוטו דמטה אהרן הוא שנהפך לתנין לפני פרעה. ומטה משה הוא שנהפך לנחש לפני ישראל. ובמכת דם יבוארו הכתובים עה״נ :