העמק דבר על שמות · פרק 19 · פסוק 8

כל העם יחדו. להלן כ״ד ו׳ בפ׳ ואל משה אמר שהיה ג״כ לפני מ״ת וסמוך לה כתיב כל העם קול אחד ויש משמעות אחרת בזה. דכאן לא היה כל אחד מישראל עונה בדעת עצמו. אלא נתאספו כולם באגודה אחת ונתיישבו איך לענות ולהשיב דבר שיהא נכלל בזה כונה עמוקה ובקיצור כראוי להשיב שיגיע לאזני ה׳ כ״י. ובאה התשובה ע״י שלוחם בשם כולם וע״ז מורה לשון יחדו בזה הלשון בדיוק כל אשר דבר ה׳ נעשה. ולא השיבו כל הדברים אשר דבר ה׳ כמו שהשיבו אח״כ קול אחד בזה הלשון כל הדברים וגו׳. דכל הדברים משמעו דמה שצוה הרבה דברים היינו אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. וגם אז קרא לפניהם כל פ׳ משפטים ועוד כמו שיבואר שם. ועכ״ז השיבו שהכל יעשו. אבל כל אשר דבר וגו׳ משמעו מה שנכלל בדבור אחד היינו אם שמע תשמעו בקלי נכלל גם שמיעה כמשמעו באזניהם בקול ה׳. גם הבנה ודיוק בדבריו. ע״כ אמרו דשתי הכוונות יעשו וא״כ רמזו בזה שרצונם לשמוע באזניהם קול ה׳ וזהו המרומז בלשון שדקדקו להשיב בקצרה כדי לכוין גם זאת:

וישב משה את דברי העם אל ה׳. כאשר המה. ואע״ג שהקב״ה יודע מה שהשיבו וגם מחשבות לבבם מכל מקום מלכותא דרקיע כמלכותא דארעא. שהמלך כששואל דבר מן העם והם ישיבו לו אחר הסכמת כולם או רובם השליח צריך להגיד תשובת העם אע״ג שהמלך יודע כל חקירות האסיפה ע״י אנשי רז שלו מ״מ השליח צריך לומר לשון תשובת העם בדיוק מה שיצא מדעת הרוב ודעת המיעוט מתבטל ודומה כאלו השיבו כולם. כך מלכותא דרקיע דרך להשיב דבר כפרש״י בשם המכילתא. והתשובה באה ע״פ דעת הרוב ואע״ג שאפשר שהיו אז איזה אנשים שרוח אחרת אתם. וכדאיתא במ״ר שהיו אז אנשים שלבם לא נכון עמו מ״מ התשובה הלך כדעת הרוב ודומה כאלו ענו כולם יחדו: