העמק דבר על שמות · פרק 4 · פסוק 9

גם לשני האותות האלה. למעשה האותות המוכיח למשכיל על האמת:

ולא ישמעון לקלך. במה שתסביר להם תוכן האותות:

ולקחת וגו׳. הבין לו שמי שיתעקש עוד ולא ירצה להאמין הרי יהיה ממנו כמו ממימי היאור שנותן חיים לאדם. והרי הוא נהפך לדם. כך ענין הגאולה שהוא לחיי ישראל. יתהפך לאותם אנשים למות. וכאשר באמת לסוף מתו הרבה קטני אמנה בדבר. ושוב לא הוצרך הקב״ה להוסיף אותות. שבע״כ יוציאם. והנה המפרשים הראשונים ז״ל דקדקו על תיבת והיו שני פעמים. ועי׳ רש״י ורמב״ן וש״מ. אבל לדעתי כל המאמר והיו המים אשר תקח מן היאור מיותר והיה די לאמר ולקחת ממימי היאור ושפכת היבשה והיו לדם ביבשת. אלא בא ללמד שלא נימא דרק הלקיחה ראשונה יהיה כן. אלא בכל שעה שיבקשו ממשה לנסות עוד הפעם או הרבה פעמים הכל יהיה כן שיהיו לדם. ובא להורות בזה שלא רק בגאולה זו תבוא לרועץ למי שאינו זוכה לה אלא כך יהי׳ לדורות שכל גאולה מן הצרה הבאה להכלל. מי שאינו זוכה לה מצד איזה חטא המביא לכך כגון שאינו משתתף עצמו בצרת הכלל. וכדומה. עוד בבוא עת הישועה מתהפכת לאותם אנשים לרועץ. כמו ביאת ישראל לארץ היה לאותם שלא זכו לה סיבה שימותו. וכן אצל השליש מלכים ב׳ ז׳. ועוד הרבה. והנה משונה הלשון של האות השלישי מהאות השני. דשם לא כתיב והיה אם לא יאמינו וגו׳ תחלה אלא בסוף וכאן להיפך. והיינו כמש״כ דשם בא האות כדי שיאמינו והאות השלישי לא בא כדי להאמין אלא להודיע להמתחכמים הרבה. כמו שאין ראוי להיות כפתי מאמין לכל דבר. כך אין ראוי להיות מתחכם יותר מדי בלי להאמין: