העמק דבר על שמות · פרק 12 · פסוק 44

ומלתה אותו אז. תיבת אז מיותר. ובא ללמד על הא דתניא במכילתא להביא את שנתקיימה בו מצות מילה אפילו שעה אחת אפילו שחזר הבשר וחפה העטרה אינו מעכבו מלאכול הפסח. והפי׳ שמשוך אינו צריך למול מה״ת עוד. כדאיתא פ׳ הערל דע״ב. ולא שרשאי למשוך את הערלה ח״ו אלא שאם נמשך רשאי לאכול הפסח שאינו נקרא בשם ערל עוד. וזהו דיוק לשון הכתוב ומלתה אתו אז. בשעה שקנית אותו ואח״כ משך עצמו מכ״מ יאכל בו וה״ה בישראל רשע אלא אורחא דמילתא דעבד מל בע״כ. לא מיבעי לרשב״א ביבמות דמ״ח דעבד איש אתה מל בע״כ. ואפילו לרבנן דא״א לגיירו בע״כ עד שיאמר רוצה אני מכ״מ עלול הוא שיחזור בו ואח״כ ימשוך עצמו:

יאכל בו. יאכל אותו מיבעי. אלא למ״ד דקאי על האדון משמעו בו אינו אוכל אבל אוכל בתרומה ואין מעכבו מילת עבדיו כדאיתא בפסחים צ״ו ולמ״ד דקאי על העבד משמעו הפסולת והגרוע שבפסח. דכבוד הוא להפסח דהחשוב שבחבורה אוכל משופריה וע׳ ס׳ ויקרא כ״ב י׳: