ושבת עד ה"א וגו'. ושבת אותיות ושבת רמז כי התשובה לא תכון אם לא בשמירת שבת כמ"ש הרב החסיד בדעת חכמה שער השבת כ"ד כי ע"י החטא ממשיך הטומאה בפנימיותו וחיצונותו אמנם ע"י החרטה והבכיה ממשיך בתוכו קדושה אבל צריך להמשיך ניצוץ שכינה ואותו ניצוץ מגרש כח הטומאה מפנימיותו והב' צריך לעשות מצות חבילות באברים שחטא בהם ועל ידי זה יתהוו מלאכים ויגרשו מלאכי חבלה אשר בחיצוניותו ושתים זו אי אפשר כי אם בשמירת שבת כי אז יזכה לניצוץ שכינה על נשמה דאצילות. גם צריך זמן רב לקיים מצות באברים שחטא ומי יזכה אבל שמירת שבת שקול ככל התורה והוי כאלו קיים מצות חבילות זהו תורף אמרי קדוש. הראת לדעת דלא אפשר לשוב בתשובה ראויה אא"כ יזדרז מאד בשמירת שבת והוא ריוח גדול דבנקל תעלה תשובתו לפני ה' לריח ניחח וזה רמז ושבת קרי ביה ושבת כי התשובה והשבת צריכים זה לזה כי בזה תשובתו תכון לעד. עוד רמז ושבת עד ה' אלהיך עד קרי ביה עֵד ה"א כמ"ש הרמב"ם שהתשובה היא שיעיד בעל התעלומות עליו שלא יחטא עוד. וזה רמז עד ה"א שיעידהו עליו:
קריאה במקור
נחל קדומים על תורה · דברים · פרק 30 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Nachal Kedumim, Warsaw, 1889
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://beta.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001156903/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 8abf4a3d11b4ae13839e13dd5ea89e27a19adfe1a26edfbf2d26c8cddb2091c5