נחל קדומים על תורה · במדבר · פרק 11 · פסוק 29

המקנא אתה לי. כלומר אני מוחל חלקי אבל חלק ה' אינו מחול ומשום הכי אמרו פרק הדר דלא היה לו בן ובזה מתישב מה שקשה ממ"ש פ"ק דמגילה גבי חולדה דקרובת ירמיהו הות ולא מקפיד עלה ומהא למד בהגהות אשרי פרק הדר דשרי להורות אי לא מקפיד רבו וקשה מהא דיהושע וממ"ש פרק הדר על אלעזר דאמר פרשת גיעולי מדין דמורידין אותו מגדולתו. וממ"ש דנדב ואביהוא נתחייבו על שהורו הלכה ועמ"ש במשג"ב (דף פ"ט). ועתה נראה דאפשר לומר לש"ס דכל הני דאיענוש היינו דאע"ג דמשה לא קפיד מכל מקום איכא חלק ה' ומשו"ה נענשו דהמורה הלכה הוא חוטא לרבו וחוטא לה' שציוה לכבד רבו ואם רבו הוא קרוב או אינו מקפיד חלק רבו מחול אך חלק ה' נשאר ומשו"ה נענשו הני. אך בחולדה דלא היתה הוראה ממש בעצם אלא מעין דוגמא כי הנבואה דברה בהא ליכא אלא חלק ירמיה ושרי ונתישב הש"ס. אך על הגהות אשרי קשה דהוא למד להוראה בפני רבו. הן אמת שסיים הג"א וקצת גמגום יש אך דוחק לומר דטעמא משום חלק ה' ואכמ"ל ודוק היטב כי קצרתי ועמש"ל ריש שמות ובמקומות אחרים:

ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם. הראשונים פירשו כי יתן את רוחו כביכול ולא יאצל מן הרוח אשר עלי ועמ"ש אני בעניי בקונט' פני דוד. ואפשר עוד לומר דידוע משה זכה לבחינת נר"ן חיה והקב"ה אמר ואצלתי מן הרו"ח אשר עליך מבחי' הרוח ולא יזכו להאציל מבחינת נשמה וכ"ש מבחינת חיה. ולז"א דמאחר דגזר דנבואת ע' זקנים יהיה מבחינת הרוח ולא מלעלה. לפחות יהיה מבחי' רוחו כביכול עליהם. ועוד יש לפרש ואין כאן מקומו: