נחל קדומים על תורה · במדבר · פרק 19 · פסוק 2

זאת חקת התורה. מה שהפרה מטמאה את הטהורים היינו שהפרה רמז לחומר והיו העוסקים בה טמאים הורה שהנמשך אחר החומר יטמא. אפרה היה מטהר את הטמאים הורה שהמכניע החומר ושורפו אז ישאר טהור ונקי כי החומר מטמא כח השכלי לפי רוע מזגו ומטהר כח השכלי לפי תכנתו וטוב מזגו. ואולי בעבור לא יחשבו שיהיה לאפרה איזה סגולה ודבר עצמיי לטהרם לזה היתה מטמאה הטהורים ולזה נקראת חקה להעיר כי הטהרה והטומאה לפי המקבל בדבר ה'. הקדוש ר' שלמה אסתרוק ז"ל:

אשר צוה ה' לאמר וגו' ויקחו אליך וגו'. אפשר לרמוז במ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל כי הדיבור הוא חלק מהנשמה וכל דיבור מפסיד דבר מה מהנשמה כי ההבל מהנשמה והוא חיותו ועל זה נצטוינו שלא לדבר דברים בטלים שמפסיד בהם חלק נשמתו וחיותו עכ"ד. וכתבנו בעניותנו בדרושים דהוה ס"ד דגם כשלומד בתורה ע"י אותו ההבל מפסיד דבר מה מחיותו ועל כן כתיב כי חיים הם למוצאיהם למוציאם בפה דאדרבה זו סגולת התורה להוסיף חיים. והנה הפסוקים האלו דרשום כלם על התורה. ולדרכנו א"ש זאת חקת התורה דלכאורה נראה רחוק דכיון דאמרת כי כל דיבור הוא הבל והן מחסור מחייו איך בלימוד התורה מוסיף חיים והוא פלא לא סגי דאינו מפסיד דבר מה מהחיות אלא שמוסיף וזהו חקת התורה שהדיבור בעלמא גורע החיות ודיבור התורה מוסיף. אשר ציוה ה' לאמר דשאני הכא דהקב"ה ציוה ללמוד וזהו אשר ציוה לאמר כלומר לאמר בתורה והוא היוצר הוא הבורא וכך רצה שבלמוד התורה יוסיפו חיים. ואפשר לרמוז צוה ה' לאמר צוה גימטריא ק"א שם רמז לשנות פרקו ק"א פעמים כמשז"ל וכתבו המפרשים דבכל פעם נברא מלאך רוחני יותר. וכבר נודע מזהר הקדוש דכל מה שאדם עוסק בתורה ומצות לשמן זוכה לעלות יותר בשרשי נשמתו על דרך שאמרו זכה יתיר יהבין ליה וכו' ובזה ניחא תיבת ויקחו ביו"ו בראש אמי"ר דהול"ל דבר אל בני ישראל יקחו אליך אמנם הוי"ו מולדת תיבה כיוצא בה ע"ד שאמרו ז"ל ויתן לך יתן ויחזור ויתן. גם כאן רמז יקחו ויקחו כי ע"י התורה יקחו שפע ויחזרו ויקחו שפע יותר עד שיזכו לניצוץ משה רבינו ע"ה וז"ש ויקחו אלי"ך ואז החומר שרמוז הפרה כמש"ל והיתה אדומה חומר עכור בחלאת ד' יסודות שמהם באים כל הרעות כגון גאוה ותאוה ולה"ר ועצבות ואביזרייהו ד' אבות נזיקין עתה תהיה פרה שהוא החומר תמימה אשר אין בה מום כי החומר נעשה צורה ויחי מחוליו: