נחל קדומים על תורה · בראשית · פרק 48 · פסוק 15

האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק האלהים הרועה אותי וגו'. כתב רבינו אפרים ז"ל הזכיר שני פעמים האלהים לפי שלא תאמר שהוא מדה"ד אינו מרחם באותה מדה לכך אמר האלהים הרועה אותי מעודי כי בשעה שעושים רצונו של מקום תתהפך להם מדת הדין למדת רחמים עכ"ל. ועם היות כי כדאי זכות האבות ועליונותם המופלא ודבקותם בו יתברך תדיר להפוך מדת הדין למדת רחמים. לפי רוב הענוה וגם ללמד לבניו יעקב אע"ה תלה הדבר במעשה הצדקה שעשו ואמרו רז"ל שהצדקה מהפכת מדת הדין למדת רחמים. וכתבו התוס' פ"ק דבתרא על פסוק ויהיו מוכשלים לפניך לפניך זו צדקה כמש"ה והלך לפניך צדקך ע"ש. ואברהם אע"ה הפליא לעשות צדקה וחסד כמפורסם. ויצחק אע"ה מצינו שהפריש מעשר כמשז"ל על פסוק וימצא בשנה ההיא מאה שערים אומד זה למעשרות. ויעקב אע"ה אמרו בתנא דבי אליהו קטנתי מכל החסדים אין קטנתי אלא מעט ואין מעט אלא צדקה כמש"ה טוב מעט בצדקה. וגם נהג מעשר. וז"ש האלהים מדה"ד אשר התהלכו אבותי לפני"ו כלומר שעשו צדקה על דרך לפניך שכתבו התוס' ובזה נהפך מדת הדין למדת רחמים וגם אני עשיתי צדקה ולכן האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה שנהפך מדת הדין למדת רחמים. א"נ דנשמות הצדיקים הם מ"ן וז"ש האלהים שכינה אשר התהלכו אבותי בסוד מ"ן התהלכו דייקא לפניו קב"ה ליחד הדודים. ובזה אפשר לרמוז פסוק רוצה ה' את יראיו שקמים בחצות לילה את המיחלים לחסדו דחוט של חסד נמשך עליהם והוא הכנה ליחוד שבחי ירושל"ם את ה' כי היא נקראת תהלה שתמיד היא משבחת. כי חזק בריחי שעריך הצירי' שלא יגש סט"א כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל ע"פ יצר סמוך תצור שלום ברך בניך בקרב"ך דייקא בסוד מ"ן השם גבולך שלום יסוד: