נחל קדומים על תורה · ויקרא · פרק 15 · פסוק 16

ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע וגו'. הקשה הרב ברכת הזבח בסוף הס' מי שהיה אוכל חולין על טהרת הקדש איך היה מקיים ב' סעודות בשבת דעונתן של ת"ח בשבת והוי טבול יום. ואפשר דאחר מנחה גדולה וסעודה ג' היה מקיים מצות עונה דת"ח מאפיל בטליתו ושרי והיה טבול יום עד הערב. ובהכי ניחא מ"ש גבי יצחק אבינו ע"ה מצינו גדול ששמש מטתו ביום והוא דבר קשה על יצחק אע"ה עולה תמימה דאע"ג דשרי לאיש קדוש כמוהו לא יכון. וע"פ האמור ניחא דמרוב קדושתו היה אוכל על טהרת הקדש ומוכרח היה בדבר. וכיוצא בזה כ' הריטב"א בחי' יומא על (דף ו') מהש"ס. במה שפירש ר"י דמ"ש מביתו למה פירש דהכונה יהיה מותר באשתו כדי שיהא פת בסלו ולא יראה בליל יה"כ. וא"ת והלא ב"ק אסור לעבוד עד שיעריב שמשו והוא היה עובד כל ז' וי"ל דאחר תמיד של בין הערבים היה יכול לטבול ולהעריב שמשו ולעבוד למחר עכ"ל. ובילדותי שמעתי משם הרב הגדול מהרח"א ז"ל דהזהר אמר דבחיי אהרן לא אשתמש ב"נ בקטרת והקשה דאיך מקיים מצות עונה ותירץ עד"ז דאחר קטרת של בין הערבים היה מקיים ע"כ שמעתי והיינו כדברי הריטב"א האמורים. ובהכי ניחא מה שפירש"י פ' בהעלותך בפסוק צאו שלשתכם שהיו עסוקים בדרך ארץ והיו צועקים מים מים ורש"י פי' פרשת בא פסוק החדש הזה שלא היה נדבר במקום אלא ביום וא"כ איך היו עסוקים בדרך ארץ. והגם שיש לומר שהיה בסוף הלילה והדיבור בא בתחילת היום ואכתי לא נטהרו מכל מקום הוא דוחק. אבל ע"פ האמור ניחא: