נחל קדומים על תורה · דברים · פרק 12 · פסוק 20

כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' ואמרת אוכלה בשר וגו'. זאת לפנים פירשתי בעניותי ועתה אוסיף קצת נפך בס"ד יש לדקדק כפל הדברים. ועוד דהול"ל כי תאוה נפשך לאכול בשר ואמרת אוכלה בשר דהלב חומד מקודם ואח"כ פה דובר. אמנם אפשר במ"ש רז"ל עם הארץ אסור לאכול בשר ופירשה רבינו האר"י זצ"ל דצריך כח גדול להעלות ניצוצי הקדושה מחי למדבר שהוא גמר התקון והוא דבר קשה ועם הארץ לא יועיל לזה אך הת"ח בכח תורתו יוכל להעלותם וכו' ע"ש באורך. וז"ש כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך בתורה ובמצות והכל מאתו יתברך כי הוא הנותן כח לעשות חיל חילא לאורייתא וזהו כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך דבמה שעשית התעוררות משמיא אסכימו לעזר ולהועיל ואני קורא כי ירחיב ה' את גבולך כי הכל ממנו. וגם בזה יש הרחבת גבול בג"ע דזכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע. ומתוך זה כמו שתאמר לקיים מצות מעין דוגמא ואמרת אוכלה בשר והוא דוקא לברר ניצוצי הקדושה לקיים מצוה ומשו"ה לא הקדים התאוה כי לא היה תאוה גופנית כארח כל ארעא רק לקיים מצוה ואמרת אוכלה בשר. כי תאוה נפש"ך דייקא לאכול בשר למצוה ולהעלות ניצוצי הקדושה ומשו"ה איחר התאוה להורות כי אינו מדבר בתאוות גופניות רק במושכלות. ורמז שצריך מחשבה ודיבור ומעשה ואמרת וכו' דיבור. כי תאוה נפשך מחשבה. תאכל בשר מעשה. ואמר בכל אוות נפשך תאכל בשר רמז כי בעודו אוכל יכוין הכוונות הראויות לבעלי הנפש והיינו בכל אוות נפשך תאכל ודוק היטב: