נחל קדומים על תורה · ויקרא · פרק 11 · פסוק 42

כל הולך על גחון וגו'. וי"ו רבתי אמצע התורה באותיות רמז לתורה שנתנה ו' סיון וכו'. ו' ארוכה שש קצוות ו' ששת ימי בראשית ששה אלפים העולם והכל בזכות וו"י העמודים שבתורה וכן וי"ו אריכא כנגד. תורת. עדות. פקודי. מצות. יראת. משפטי. וכן פסוק שמע ישראל ששה תיבות בשכמל"ו ו' תיבות. רבינו אפרים ז"ל ועוד האריך. ויראה כי תורה שבכתב היא כנגד ו' של שם המיוחד וז"ס לכתוב ס"ת ווי העמודים כידוע והוא כלול בהעלם בדברי רבינו אפרים ז"ל האמורים. וזאת לפנים פירשתי בעניותי דרך רמז ועתה אוסיף קצת והוא שכתב רבינו האר"י ז"ל שכל האוכל יותר על צרכו בחול הולך לסט"א ומגדיל בשרו בסט"א וק"ו לעושים משתאות וימיהם כחגים בזה להם לעגה להם כי המשתה למשטה והכרס לקרץ והגוף נגוף והריעים לרעים והאהבה לאיבה והרצון לרזון ויין חמר כלו מר והענג לנגע והאוכל למאכלת ושמחה לתוגה. ומזה יביא לעריות ויהא נאחז בד' יסודות הסט"א ויפגום בגופו נר"ן. נרג"ן מפריד אלוף. אל רחמים מפ"ו גימטריא אלהים וישאר דין לבד. כמ"ש מהרא"ג ז"ל. ועוד כשחוטא נכנס הגוף בתוך נר"ן כי הגוף חומר וטמאו ונעשה נרג"ן ונ"ר מסתלקים ותשאר הנפש תחת הגוף ועשה הצורה חומר פגום ונפגם ואיבה מקלקלת הצור"ה ואף אם יוליד בהתר למראה עינים זרעו בו למינהו במחשבת פגול טמא יטמאנו. וז"ש כל הולך על גחון גימטריא בטנ"ו כי כל מאויו למלא בטנ"ו והוא הולך למיתה כמשז"ל על ונערותיה הולכות. על גחון בעבור בטנו ונעשה חלל גי' גחון. והוא מסטרא דנחש שנאמר בו על גחונך תלך וכל הולך על ארבע מחנות סט"א וד' יסודות טמאים עד כל מרבה רגלים כינוי לנשים כמ"ש בזוה"ק ח"א (דף קי"ב ע"ב. וריש דף קי"ג) דרגל כינוי לאשה ויכשל בעריות. לכל שרץ בניו ובנותיו. לא תאכלום לא תזדווגו עמהם אפילו כדת ודין כי שקץ הם מהסט"א רחמנא ליצלן ונפשם לא מטוהרה דמיה"ם בם למקור שממנו חוצבו חוצ"ב לאבו"ת לאמותם יאמרו ומאבות יצאו תולדות ועל הרוב נמשכים בצ"יר של פגעים זרע מרעים ולכן לא תאכלום כי שקץ הם ושומר נפשו ירחק מהם: