נחל קדומים על תורה · במדבר · פרק 6 · פסוק 2

איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר וגו'. בפרשת נזיר יש י"ג פסוקים שמתחילין בוי"ו וכן י"ג ווין בפרשת נח. פרשת נזיר בין פרשת סוטה לברכת כהנים לרמוז כי ע"י יין קלל נח את כנען והפורש מן היין מבורך. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל. ובש"ר פרשה ט"ז אמרו טעם סמיכות פרשת נזיר לפרשת סוטה וז"ל האשה נקראת גפן שנאמר אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך אמר הקב"ה אל תאמר הואיל ואסור לי להשתמש באשה הריני תופסה ואין לי עון או שאני מגפפה ואין לי עון או אני נושקה ואין לי עון אמר הקב"ה כשם שאם נדר נזיר לשתות יין אסור לאכול ענבים לחים ויבשים ומשרת ענבים וכל היוצא מגפן היין אף אשה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר שכן שלמה אומר היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה לכך סמך הקב"ה פ' נזיר לפ' סוטה שהן דומים זו לזו וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה על עצמו שנאמר כי רבים חללים הפילה וכתיב רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו עכ"ל ופשט המאמר הזה נראה כדעת הרמב"ם בס' המצות לאוין (שנ"ג) ובחיבורו הלכות איסורי ביאה דנגיעת ערוה אסורה מן התורה אלא דהרמב"ם כתב דהוא בלאו רלא תקרב וממאמר הנז' לא משמע הכי. ויש לדחות. אמנם לא ראיתי כעת להרמב"ן שם לאוין (שנ"ג) ולאחרונים שהזכירו מאמר זה כלל ואכמ"ל והחי יתן אל לבו. ולהבין כפל הכתוב דנראה דתיבות לנדור נדר נזיר יתירות. ותו דפתח איש או אשה ואח"כ כי יפליא לשון יחיד הן אמת דאורחיה דקרא הכי וכמ"ש בברכי יוסף בריש קונטריס אחרון לי"ד ע"ש. ואפשר במה שחקרו המפרשים דקי"ל אין האשה מדרת בנה בנזיד ואיך חנה הדירה לשמואל בנה וחתרו להשיב בזה והרב קול הרמ"ז תירץ דכשגדל שמואל מדעתו קבל הנזירות. ואפשר דרמוז בקראין מלבד פשטו וה"ק איש או אשה יכולים להדיר את בניהם בנזיר והדר מפרש כי יפליא האיש לנדור לבנו נדר נזיר דהאיש מדיר את בנו בנזיר. והאשה יכולה אבל צריך שהוא יקבל וזהו להזיר לה' ומשום הכי לרמז זה הוצרך הכתוב לבא בכפלו"ן ודוק היטב: