נחל קדומים על תורה · שמות · פרק 15 · פסוק 13

עם זו גאלת עם זו קנית עם זו יצרתי לי. כן הוא במסרה. אפשר במ"ש רבני אשכנז ז"ל דשבויה אסורה לכהן ואיך היו דמיון חתן וכלה כ"י בהר סיני והלוחות קדושין וכיוצא כמשז"ל ותירצו דקי"ל דכהן שפדה השבויה מותר לישא אותה דחזקה לא שדי איניש זוזי בכדי והוינן בה בעניותין דהכא הזנות הוא ע"ז ובודאי עבדו. וכעת נראה לישב דאנוסה אסורה לכהן אפשר דהטעם דילמא בסוף נתרצית וזה בישראל מותרת כל שתחלתה באונס דיצרה אלבשה וכמ"ש רבא בכתובות (דף נ"א) אבל אשת כהן הוא פגם ומשו"ה אסור לכהן. והכא הוא היוצר ויודע דהיה באונס מתחילה ועד סוף ולא היה רצון כלל ולכך גאלם וחזקה לא שדי איניש זוזי בכדי וז"ש עם זו גאלת ופדיתנו ולא שדי איניש זוזי בכדי ומטעם זה עם זו קנית ע"ד קניתי לי לאשה כמש"ה ולקחתי אתכם לי לעם כמו לקוחתי. וכי תימא הכא הזנות ע"ז וזה מפורסם שעבדו לז"א עם זו יצרתי לי ואני היוצר וידעתי שהיו אנוסים מתחילה ועד סוף ולא היה רצון כלל. א"נ במה שישבתי בעניותי לחקירה זו דזה טעם שיצאה נשמתן בהר סיני ואח"כ נעשו בריה חדשה ופנים חדשות באו לכאן והב' פסוקים כדרך הראשון. והתירוץ הוא עם זו יצרתי לי דפרחה נשמתם וזהו יצירה חדשה לקחתם לי וזהו עם זו יצרתי לי ועשיתים בריה חדשה לשמי. א"נ אפשר במ"ש דהקב"ה החזיר התורה לעשו וישמעאל ולכל א"ה ולא קבלוה. ומבואר בזהר הקדוש פ' בלק שזה היה שלא יקטרגו על ישראל. אבל התורה אינה כי אם לישראל וז"ש עם זו גאלת על מנת שיקבלו התורה כמשז"ל אנכי ה"א אשר הוצאתיך על מנת כן פדיתיך ולזה יצאו קודם הזמן דהקדש מפקיע מידי שעבוד וז"ש עם זו קנית כדתנן אם לשם עבד ישתעבד. וכי תימא הרי החזיר התורה לעשו וישמעאל וכל א"ה לז"א עם זו יצרתי לי כלומר הלא תראה דאור מחצב הנשמות הוא סמוך למחצב האורות וז"ש עם זו יצרתי לי אצלי כביכול ואיך יתכן לתת התורה לאו"ה הלא מוכרח שהוא למען שלא יקטרגו: