נחל קדומים על תורה · ויקרא · פרק 25 · פסוק 55

כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלהיכם. כבר ידוע כי בחסדיו יתברך הרבים הוציאנו לפני הזמן והוצרך עשר מכות לפרעה ולמצרים כדי שישלחנו. וכבר נודע כי דצ"ך עד"ש באח"ב גי' תק"א והוא במספר אש"ר. גם אמרו פ' השולח דאם פדה לשם עבד ישתעבד וז"ש כי לי בני ישראל עבדים וכי תימא למה לישראל בפרטות הם עבדיו לז"א עבדי הם אש"ר הוצאתי אותם והכיתים למצרים מכות כמנין אשר שהם דצ"ך עד"ש באח"ב שהיה לפני הזמן והוצאתים לשם עבד וזהו אני ה' אלהיכם כלומר הוצאתים ע"מ שתקבלו אלהותי וכמשז"ל אנכי ה' אלהיך אש"ר הוצאתיך על מנת כן פדיתיך. ולהורות כי הוציאנו לשם עבד שנעבדנו לו יתברך לזה דקדק לומר כי לי בני ישראל עבדים. וכי תימא למה אמר עבדים לז"א עבדי הם אשר הוצאתי כלומר התניתי וקבלו להיות עבדים בהיותם במצרים קודם אשר הוצאתי. וקרוב לזה יתפרש בהקדמה שכתבתי בכמה מקומות דהיה שני שטרות במתנת א"י דבשטר בין הבתרים הי' עבדות ת' שנה ובשטר המילה יש תנאי אלהותו יתברך והו"ל כשני שטרות היוצאות על שדה א' דאי בעי בהאי גבי אי בעי בהאי גבי וכשראו ישראל דהיו נטמעים ח"ו ביטלו שטר בין הבתרים של גלות ורצו בשטר המילה בקבלת אלהותו וזה בקיצור נמרץ וז"ש עבדי הם אשר הוצאתי דהם בחרו בשטר המילה אני ה' אלהיכם שקבלתם אלהותי ומשום הכי יצאתם בתוך הזמן וקבלתם התורה וא"כ זה מפורסם כי עבדי הם וקבלתם אלהותי ודוק היטב כי קצרתי. ובמקומות אחרים כתבתי דכאשר עשו העגל הקב"ה תפס השיטה דשני שטרות קיימין גלות וקבלת אלהותו ובזה אפשר לרמוז בפסוק הן גאלתי אתכם אחרית כראשית להיות לכם לאלהים. הכונה דבגאולה נחזור לתנאי המילה לבד כמו שהיה ביציאת מצרים וז"ש הן גאלתי אתכם אחרית בגאולה העתידה כראשית כימי צאתכם ממצרים להיות לכם לאלהים בזה התנאי דוקא ונסתלק תנאי הגלות ודוק כי קצרתי: