שד"ל על ויקרא · פרק 27 · פסוק 29

כל חרם אשר יחרם מן האדם: זה ענין אחר, ואיננו חרם לגבוה, כי לא נאמר בו לה', אבל הוא להשמיד ולהרוג, ואיננו דבר התלוי ביד איש ואיש, כי לא נאמר בו אשר יחרים איש, רק אשר יחרם, והוא דבר המסור לכללות האומה או למנהיגיה לגזור ולומר בהוראת שעה (אף אם לא יהיה הדין כך) העושה כך וכך יחרם, וכפירוש רמב"ן ורנה"ו. וראז' פירש אשר יחרם מן האדם כענין אשר יחרים איש, כאילו כל אחד מישראל יהיה רשאי להחרים בניו ובני ביתו; וזה שבוש גדול, נמשך ממה שחשבו שהעברי יאמר והתפוח נאכל מראובן (ע' למעלה כ"א ז'). והנה מן האדם איננו נאמר על הפועֵל אלא על הפעול (מי שיהיה מן האדם שֶיָחֳרַם), והפועֵל לא נזכר, כי איננו איש פרטי, אבל הוא מי שהרשות בידו, והוא כלל האומה, או המלך והשופט, אבל שיהיה מותר לאחד מן העם להחרים בניו ובני ביתו, זה מתנגד לדרכי תורת משה, כי הנה ראינו בכמה מקומות התורה צווחת על תועבות הגוים הזובחים את בניהם, וראינו שמסרה משפט בן סורר ומורה לבית דין, גם ראינו וכי יכה איש את עבדו ומת תחת ידו נקום ינקם. ברוך שהבדילנו מן התועים ונתן לנו את תורתו תורת אמת, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

חזק