ומלק את ראשו: חתוך מן העורף, וכאן היה מתיז את הראש בהחלט ומקטירו לעצמו, ולמטה בחטאת (ה' ח') לא היה מבדיל, לפי שדם העוף הוא מועט ואין בו די לקבלו בכלי ולזרקו על המזבח סביב, לכן צוה ונמצה דמו על קיר המזבח, וגם בחטאת העוף שנ' והזה מדם החטאת לא היה מקובל בכלי, ומזה הטעם לא היתה המליקה אלא בראש המזבח, כדי שלא יאבד מהדם כלל (דון יצחק).
קריאה במקור
שד"ל על ויקרא · פרק 1 · פסוק 15
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ונמצה: קודם שיקטיר, ואין צורך לפרש וכבר נמצה, אלא שתחלה הזכיר ההקטרה, שהא העיקר, ואח"כ חזר להזהיר שבשעת המליקה ימצה הדם על קיר המזבח. ורנה"ו כתב שאין הוי"ו להפך העבר לעתיד, והוא טעות.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Shadal first edition, Padua 1871
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001969139
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: dcf69f4593fe3a2a351335f5ff82c88d650ffbec1da5772947b1cd0f889a74a5