שד"ל על ויקרא · פרק 6 · פסוק 2

צו את אהרן ואת בניו: בתחלת הס' אמר דבר אל בני ישראל, וכאן אמר צו את אהרן ואת בניו, וכתב הרמב"ן כי שם יצוה בהבאת הקרבנות וישראל מביאים אותם, וכאן אמר צו את אהרן כי ידבר במעשה הקרבנות, והכהנים יעשו אותם, ותלמידי מוהר"ר יא"א מוסיף כי עיקר המכוון בפרשת ויקרא הוא להגיד מעניני הקרבנות מה שנוגע לבעלים, ודרך עראי מגיד קצת ממה שנוגע לכהנים; ובפרשת צו העיקר הוא להגיד מה שנוגע לכהנים, הן מה שמוטל עליהם לעשות, הן מה שהוא חק להם לקבל חלף עבודתם, גם מה שמוטל עליהם להורות כגון לכמה זמן הזבחים נאכלים, ואיסור אכילתם בטומאה, ואיסור החלב והדם.

היא העולה: ל' דליקה ושרפה, וכמו בהעלותך את הנרות, והכוונה לומר הקרבן הזה הנקרא עולה על שם שכלו נשרף, יהיה על מוקדה על המזבח כל הלילה, ובבקר יוסר הדשן, וכן נראה דעת ראב"ע.

היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה על הבקר: עיקר הפרשה הזאת הוא לצוות על תרומת הדשן והוצאת הדשן, ולפיכך אמר שהעולה נשרפת והולכת (ביום וגם) בלילה עד הבקר ולא אח"כ, כי בבקר ירימו הדשן (מוהר"ר יא"א).