יובֵל: השם הזה היה נוהג קודם מתן תורה בין העמים עובדי הבעל, שהרי התורה אמרה יובל היא כדבר ידוע מה הוא; ונ"ל שהיא מלה מורכבת יו-בֵל, והנה יָהּ יָהוּ, יַו, יוֹ הוא קול של שמחה (עיין פירושי לשם הויה) ובֵל הוא שם ע"ז כמו בַעַל בהבלעת העי"ן, ונראה כי הגוים בימי שמחתם היו קוראים הקריאה הזאת, וכיוצא בזה אצל היונים והרומיים Io Paeane, Io Bacche הוא קול של שמחה שהיו קוראים בחגים ובמועדים, והוא מורכב מן Io שהיא קריאת שמחה וממלה אחרת שהיא שם האליל. והתורה קדשה השמחה, וצותה שיהיה הזמן ההוא זמן גאולה ודרור לעניים שהוצרכו למסור שדה אחוזתם, או את גְוִיָתָם ג"כ, ומלבד זה באותה שנה תהיה תבואת הארץ לכל יושביה בשוה, וישתוו העשיר והעני יחדיו. ויונתן (ביהושע ו') והש"ס ורש"י פירשו יובל אַיִל, אך אין בתנ"ך שום ראיה לזה, וקרן היובל אין ענינו אלא קרן שתוקעים בו לשמחת היובל, ואח"כ אמרו שופרות היובלים, ואח"כ אמרו ג"כ במשוך היובל, ועיין גיז'.
קריאה במקור
שד"ל על ויקרא · פרק 25 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Shadal first edition, Padua 1871
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001969139
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: dcf69f4593fe3a2a351335f5ff82c88d650ffbec1da5772947b1cd0f889a74a5