שד"ל על ויקרא · פרק 17 · פסוק 1

אחר שהוקם המשכן התחיל לצוותם על עניני קדושה, שיהיו קדושים אחר שהאל השוכן בקרבם הוא קדוש, ע"כ הזהיר על המאכלות האסורים ועל הטומאות ועל העריות, וגם על ענינים שבין אדם לחבירו, כי הוא האוהב הצדק והחסד בין בני אדם, ואח"כ הזהיר על קדושת הכהנים (בפ' אמור); ואמנם איסור החלב והדם אעפ"י שהוא נוהג גם בחולין אינו אלא דרך כבוד כלפי מעלה, כי החלב והדם הי לחם גבוה, ואמנם נבחר הדם להיות קרֵב על המזבח כי בו הנפש, על כן יכפר על הנפש, והחלב אולי נבחר גם קודם מתן תורה להיותו ניתך ועולה באש ומעלה עשן יותר מן הבשר, והוא כעין קטורת. והנה הדם מלבד טעם זה יש בו ג"כ טעם אחר, כי שתייתו אכזריות ומקנה תכונה רעה בנפש, על כן הדם אסור גם בחיה שאינה קריבה על גבי המזבח, מה שאין כן החלב.