שד"ל על ויקרא · פרק 16 · פסוק 2

אל יבא בכל עת: בשום זמן.

כי בענן אראה על הכפרת: כי גם כשאהיה נגלה על הכפרת לא יהיה זה אלא בתוך הענן, כי כבוד אלהים הסתר דבר, ולפיכך גם הכה"ג יזהר שלא יכנס לשם.

ואל יבא בכל עת אל הקדש: טעמי המקרא הזה זרים מאד, כי היה האתנח ראוי תחת ולא ימות (ואל-יבא֩ בכל ע֨ת אל-הק֜דש מב֣ית לפרֹכת אל-פנ֚י הכפ֛רת אש֥ר על-האר֖ן ול֣א ימו֑ת); ואולי דעת בה"ט כר"י יהודה (מנחות כ"ז) מבית לפרכת באזהרה, אל פני הכפרת במיתה. ואפשר עוד לומר כי אולי בבית שני היה מי שהיה אומר עכשו שאין ארון ואין כפרת ראוי שיהיה מותר להכנס לבית קדש הקדשים, לפיכך ראו חכמים לחלק מאמר הכתוב כאילו הוא שני מאמרות, ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת (אף אם אין שם ארון וכפרת אסור לבוא שם, ואמנם) אל פני הכפרת אשר על הארון (אל יבא בכל עת) ולא ימות), בזמן שיש ארון יש מיתה ובזמן שאין ארון מיתה ליכא, אזהרה מיהא איכא. ובעלי הטעמים (שהיו אחרי חתימת התלמוד) ציינו הטעמים על פי הקריאה שהיתה מקובלת בעל פה מחכמי בית שני.