שד"ל על ויקרא · פרק 5 · פסוק 18

לאשם: לדעת רז"ל זה אשם תלוי שהוא מסופק ואינו יודע אם חטא או לא חטא, והקשה אח"ם כי אין זה משמעות מליצת כי תחטא ועשתה וגו', ומליצת על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע; והוא אומר כי למעלה (כל סימן ד') מדבר בשגגת מעשה (שלא ידע שזה חֵלֶב ושאשה זו נדה) (ignorantia facti), וכאן מדבר בהעלם האיסור (ignorantia juris), ומביא סיוע ממליצת על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע. ואולי לכך נתכוון ראב"ע באמרו ולא ידע; אם הוא אסור, אך יתר הדבור הוא סתום ומבולבל, ואין לעמוד על אמתת מחשבתו.