לאשמת העם: שהעם נושא עון מנהיגיו, ונענש על ידם, כענין הגוי גם צדיק תהרג, וכן באמת השחתת המנהיג גורמת תקלות רבות לעמו; אבל הקדמונים היו מאמינים שהעם נענש ממש על חטאת המנהיג, גם יתכן כדברי רש"י שהם תלויין בו לכפר עליהם, וצ"ע.
קריאה במקור
שד"ל על ויקרא · פרק 4 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
חטאת: היא היא אשם, אך נקרא חטאת כשעושין בו חטוי על קרנות המזבח, ומפני שקוראים להזהה חטוי כד"א תחטאני באזוב ע"כ נקרא הקרבן הזה חטאת, לא מפני שבא על חטא. וכן אנקלוס (למטה ו' י"ט) תרגם הכהן המחטא אותה, כהנא דמכפר בדמה, הזכיר הדם שבו היו ההזיות. ורק בקרבן עולה ויורד כשהעני מביא עשירית האיפה סלת לחטאת אין שם חטוי כי אין שם דם, ומכל מקום נקראת חטאת מפני שהיא באה תמורת הכשבה או בני היונה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Shadal first edition, Padua 1871
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001969139
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: dcf69f4593fe3a2a351335f5ff82c88d650ffbec1da5772947b1cd0f889a74a5