ושמעה קול אָלָֽה וגו': ענינו שנשבע לשקר, ואמר ושמע כי כן היה המנהג שלא לבטא האלה והקללה בפיו, רק אחרים היו משביעים אותו והוא עונה אמן כענין הסוטה, אבל שבועה שאין עמה אלה היה מוציאה מפיו ונקראת שבועת בטוי, והיא להרע או להיטיב לעצמו. והנה זה לבדו הוא מזיד, ואותם שלמיטה שוגגים ונכלל זה עמהם כי שומע האלה מורה היתר לעצמו ואומר בלבו למה אתחייב אני להתעבר על ריב לא לי ולהעיד עדות לזה? ולמה אגרום נזק לבעל ריבו? ולדעת רנה"ו מלבד הקרבן לא יכופר לו אם לא יְרַצֶה את חברו אם בהמנעו מהעיד לו גרם לו נזק.
קריאה במקור
שד"ל על ויקרא · פרק 5 · פסוק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Shadal first edition, Padua 1871
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001969139
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: dcf69f4593fe3a2a351335f5ff82c88d650ffbec1da5772947b1cd0f889a74a5