זמה היא: זמם נאמר על מחשבה שמסתירין אותה, והמלה נגזרת מן זמם שענינו בארמית רסן שחוסמין בו פי הבהמה. והנה המחשבות שמסתירין אותן, על הרוב הן לרע, ואפשר ג"כ שתהיינה לטוב. ובעריות לא נקראת זמה אלא ערות אשה ובתה (כאן ולמטה כ' י"ד), כי הוא מעשה מתועב כל כך, שהעושה אותו מוכרח להסתירו; וביחזקאל כ"ב י"א ואיש את כלתו טמא בזמה, כי הוא ענין קרוב לאשה ובתה, וכיוצא בזה (עמוס ב' ז') ואיש ואביו ילכו אל הנערה, הזכיר זה כדבר מכוער תכלית הכיעור. ואח"כ קראו זמה לכל מעשה מכוער ונתעב, וקראו מזמה לכל מחשבה שאדם מסתיר בלבו, כמו (איוב מ"ב ב') ולא יבצר ממך מזמה, גם קראו מזמה לחכמה וערמה כלו' לכח אשר בו יחשוב אדם מחשבות ויסתירן בלבו עד בוא העת להוציאן לפעל, כגון (משלי ב' י"א) מזמה תשמור עליך תבונה תנצרכה (ח' טבת תרי"ו).
קריאה במקור
שד"ל על ויקרא · פרק 18 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Shadal first edition, Padua 1871
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001969139
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: dcf69f4593fe3a2a351335f5ff82c88d650ffbec1da5772947b1cd0f889a74a5