שבת שבתון, מפורש, וטעם זה הפסוק לפרש מה הוא חלול השבת, והנה באר שהוא כל העושה מלאכה ביום השבת, בין שתהי' לשם או לאדם, ואבות המלאכות ידענום מדברי הקבלה. ומלת שבת קשה בדקדוק, ולפי דעתי שהתי"ו לשון נקבה ותי"ו השרש חסר שהי' ראוי לה יותר על משקל דלקת ובהתחבר תי"ו עם תי"ו יחסרו האחת ופתחו הבי"ת להורות על לשון נקבה, כמלת אחת, גם משרת את המלך, על כן שבת לשון נקבה, אע"פ שמצאנו עולת שבת בשבתו כל שומר שבת מחללו:
קריאה במקור
אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר · פרק 31 · פסוק 15
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Prague, 1840
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001092093/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href="http://dicta.org.il">Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 3 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 72a50ebd44bc867cc058c1170cdf6a5c25644dee23329770b0d7d9b725d93723