ויקהל משה, עתה דבר לישראל מעשה המשכן אחר שירד עם הלחות השניות, וטעם ויקהל כי כל הקהל חייבים לתת כופר נפשם לעבודת המשכן. ויאמר הגאון כי אלה הדברים על מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל המצות בעבור אבות מלאכות: וטעם לא תבערו בעבור שהכהנים ידליקו האש ויערכו הנר בשבת, כי כבר אסר מעשה מאכל, והנכון בעיני שאלה הדברים הם דברי מעשה המשכן וכליו על כן אמר לעשות אותם, וְאֵחַר ששת ימים אחר כן, והטעם שהשם צוה שתעשו המשכן רק ששת ימים בשבוע תעשוה, וכל העושה בו מלאכה אע"פי שהיא מלאכת השם יומת, כי כבר אסר להם בדברי הברית לעשות מלאכה בשבת, ופה פירש עונש זה הלאו, כי הלאוין אינם בעונש שוים, כי אין עונש מקלל חרש כרוצח:
קריאה במקור
אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר · פרק 35 · פסוק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Prague, 1840
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001092093/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href="http://dicta.org.il">Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 3 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 72a50ebd44bc867cc058c1170cdf6a5c25644dee23329770b0d7d9b725d93723