אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר · פרק 16 · פסוק 4

הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, והם היו במדבר סין אעפ"י שהכתוב אומר ויסעו מאלים ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין, לא באו מאילים כי אל מקום קרוב שהוא על ים סוף ומשם באו אל מדבר סין, וכמהו ויסעו בני ישראל ממדבר סין למסעיהם על פי ה' ויחנו ברפידים, ואנחנו ידענו כי ממדבר סין נסעו אל דפקה ומשם לאלוש ומאלוש לרפידים, לכן בעבור שלא אירע להם שום דבר בים סוף ודפקה ואלוש אחז הכתוב דרך קצרה, וכמו אלה רבים:

לחם, מאכל, גם הבשר יקרא לחם, לחם אשה, גם פרי העץ, נשחיתה עץ בלחמו, ומלת מלחמה ממנו, מקום מאכל החרב:

וטעם אנסנו בעבור שיצטרך אלי בכל יום. ויש אומרים על אנשים שהותירו ממנו והיוצאים בשבת ללקוט, ומזה הכתוב למדנו כי יציאת מצרים היתה יום חמישי או ששי כי יום בואם אל מדבר סין היה יום שבת בחמשה [עשר] יום, כ' מחר בבקר המטיר המן ואמר והיה ביום הששי, ופלא המן גדול מכל פלא, בעבור שעמד זה הפלא ארבעים שנה כי רובי הפלאים הם לעתם, ועשרה נסים יש בו, האחד ירידתו, והשני היותו סביב למחנה לבדו, והשלישי העתקו עמהם ממסע אל מסע, והרביעי שימס בחום השמש ולא ימס אשר לקטו, והחמישי לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר, הששי משנה ביום הששי, שביעי ולא הבאיש לילה ויום, שמיני ושני מטעמים יש לו, והוא גם התשיעי כי כן הכתוב במקום אחד אומר כטעם לשד השמן וכתוב אחר אומר כצפיחית בדבש, והנכון שהוא כצפיחית אם איננו מבושל, רק המבושל בפרור כטעם לשד השמן, והנס העשירי שעמד לדורות ולא הבאיש ובדרש שבזכות משה בא המן, ובזכות אהרן הענן, גם בזכות מרים הבאר, והנה אכלו ישראל את המן שמנה ושלשים יום אחרי מות משה, ועל דעתי כי ענן לא היה עליהם אחר עברם ים סוף, כי הענן היה על המשכן, וזה פירוש ועננך עומד עליהם כי בשבילם היה עומד כדי שיעמדו ובנסוע הענן יסעו, ובעמוד אש היות נראה בענן, וכן כתוב ואש תהיה לילה בו, ודרך הבאר אין זכר בכתוב על זה ודרש יחיד הוא, כי אלו היה הפלא הזה למה לא נכתב בתורה, והכתוב אומר יבקע צורים במדבר, ובעל הדרש סמך על ותמת שם מרים וכתוב אחריו ולא היה מים, ואין זה ראיה כי הכתוב ספר שנים מאורעים ארעו במקום, ואם לא יודיעונו מי הוא שמת ברפידים שכתוב שם ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם, ועוד אפרש זה בפסוק ודברתם אל הסלע: