לשוא, האל"ף שרש כאל"ף חטא. ויתכן היות הוי"ו תחת אל"ף והאל"ף תחת ה"א מגזרת שואה ומשואה, כי אותיות יהו"א יתחלפו, ויהי טעמו דבר בטל שאין בו ממש, והטעם כשואה שאין שם ישוב, וכן וגוה מגבר יכסה. וכבר הפרישו חכמינו ז"ל בין שבועת שוא לשבועת שקר. גם יתכן שנקרא שבועה מגזרת שבעה והוא הסוד הכתוב בס' יצירה והיכל הקדש מכוון באמצע. והנה המזכיר השם על דבר ולא יקימנו כאלו כחש השם, כי טעמו הזכירו כאשר הוא השם אמת כן יהיה דברי, ושבועת השם בכל המקרא היא גזרה שנגזרה בלא תנאי, וטעם להזכיר בימינו וכסא כבודו ושמים העליונים, כל דבר שהוא עומד, וכן טעם בחי העולם, והנה הנשבע לשקר הוא מחלל השם, ואין אחר ע"ז קשה מהשבועה, וכאשר אמר על הדבור השני אל קנא כן אמר כי לא ינקה ה' וזאת האזהרה אלו לא היתה כתובה בתורה ידועה היא וברורה היא בדעת שהיא בלב נטועה, וחכמי הלב חייבו מיתה עליה, והשבועה על דרכים רבים, והקשה בזכירת השם הנכבד. והנה ראינו נשיאי העדה נשבעו לגבעונים והם נשבעו על תנאי שהם רחוקים, ועברו כל ישראל על מצות לא תחיה כל נשמה, ולא חללו הנשיאים השם, ואחר שנים רבות קרובות מארבע מאות שנה לא נקה השם את שאול שהמית את הגבעונים בעבור שנשבעו להם בני ישראל, ובאמת המיתם שאול כי כל הנמצא בנוב הרג מאיש ועד אשה, כי כן כתוב והגבעונים היו חטבי עצים ושאבי מים בבית הכהן הגדול, והנה השם לא נקה בן שלא שמר שבועת האב, אף כי הנשבע בעצמו, וכן נשבעו שנים אנשים מרגלים לרחב והיא כנענית והחיוה בני ישראל בעבור שבועת שנים לא ידענו מי הם, ואם כדרך הדרש שהיה אחד מהם כלב לא יתכן, בעבור שהיה בימים ההם קרוב אל שמונים שנה, והכתוב כי אלה המרגלים היו נערים. והנה משה נביא הנביאים בעת התעסק כל ישראל לנצל את מצרים ועיני כל ישראל עליו אז, התעסק בעצמות יוסף בעבור שהשביע את בני ישראל, וכל זה בעבור חומר השבועה, ודוד אמר נשבע להרע ולא ימיר, גם שלמה בנו הרג את שמעי וכן אמר לו שהשביעו בשם. והארכתי בדברים למען ראותי את בני גלותנו במלכות ישמעאל ואדום נשבעים בשם בכל רגע עד שהיה להם לחק ולא ירגישו שנשבעו ואם יוכיחם מוכיח ישבעו שלא נשבעו, והרוצח רצח פעם אחת או שתים, גם הנואף ינאף פעמים ספורות, ואלה ישבעו בכל יום ובכל רגע עד כי חדל השומע לספור כי אין מספר, ואלו לא היה בישראל רק זאת הרעה לבד היא מעכבת ביאת הגואל, והלא יעורו. משנתם אלה עורי לב כי הרוצח את אויבו השיג אל תאות נפשי להנקם, גם כן הנואף והגנב, ואלה יחללו השם חנם, והכתוב אמר כי לא ינקה:
קריאה במקור
אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר · פרק 20 · פסוק 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Prague, 1840
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001092093/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href="http://dicta.org.il">Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 3 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 72a50ebd44bc867cc058c1170cdf6a5c25644dee23329770b0d7d9b725d93723