אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר · פרק 20 · פסוק 1

מספר עשרת הדברים על דעת כל המפרשים שהראשון הוא דבור אנכי והשני לא יהיה לך ואני אגלה לך דעתי בפ' ואתחנן. ואלה הדברים כלם לאוין חוץ מהדבור הראשון והחמישי, כי עקר הרביעי לא תעשה כל מלאכה. וטעם זה הדבור הראשון שתהיה אמונתו בלבו ויאמין כי הוא, וזה טעם אנכי, ויהי' אלהיו שיעבדהו, כי הוא הוציאו מארץ מצרים, ודבור אנכי הוא השרש, והטעם שישימנו לו לאלהים דבק בו, וכן שיודה שהוציאו ממצרים. ודבור לא יהיה לך שני בעבור שמי שישים שותף עם השם הנה הוא מודה כי יש שם, גם יש לו שותף, על כן אמרתי שדבור אנכי הוא השרש והוא כנגד העצם הנושא את התשעה המקרים, וכדמות האחד בחכמת הספירות. והדבור השלישי נשיאות השם לשוא, והנה הוא קרוב ממעלת הדבור השני ואם הוא תחתיו, וזה דרך חכמי הודו האומרים כי השם לא ידע החלקים, כי אלו היה יודע הנשבע בשם לשקר כי השם שומעו היה ירא ממנו. והדבור הרביעי שביתת יום שביעי, והוא קרוב ממעלת נשיאת השם לשוא, והטעם שחכמי יון אמרו כי לעולם השם הוא בורא, והנה כל עושה מלאכה בשבת מכחש מעשה בראשית הדבור החמשי כבוד הורים בעבור שכבודם תלוי בכבוד שמים, כי הם הולידוהו בכח השם והאכילוהו והלבישוהו, ודעה בלב נטועה שחייב אדם לתת גמול טוב למטיבים לו, על כן באלה הדבורים החמשה יש זכר השם, ובחמשה הנותרים אין שם, בעבור שאלה החמשה הם בין אדם לבורא. והחל מדבור לא תרצח שהוא להשחית הגוף, ואחר כן לא תנאף אונס בגוף, ואחר כן לא תגנוב והוא בממון, ועד שקר בפה, ולא תחמוד בלב, והוא הקל כנגד האחרים. והגאון חבר אזהרות והכניס כל המצות בכלל אלה דבר הברית, ואני אומר לך ברמז כי הדבר הקל מאמונת האדם עם בוראו קשה מכל דבר בינו ובין נברא כמהו, כי כל נברא ימות, וההפרש בשכיבה המותרת להיותה בגלוי ולא בסתר, והממון עשה יעשה לו כנפים, ואין אדם שלא יחטא בלשונו להוסיף או לגרוע, וכל לב חומד ומתאוה חוץ מלבות אמונים. וטעם דבור אנכי שידענו ויאהבנו בכל לבו וידבק בו ויהי לנגדו תמיד ולא תסור יראתו מעל פניו, וטעם לא יהיה לך אלהים אחרים שלא יאמין באומרים שמלאך הכבוד הפקיד על העולם, ולא יעשה צורות להוריד כח עליונים וטעם לא תשא בעבור שכל שם הוא מקרה ונושאו הוא המזכירו בפה, וטעם זכירת יום השבת שהוא אות כי יש לעולם תחלה, וטעם כבוד אבות שכבוד אתה עושה לשם, וטעם לא תרצח על בן אדם, שלא תשחית צורה לא מלאו ימיה עוד להתבונן למה נבראה, ולא כן הבהמות כי אין מקוה להם, וטעם לא תנאף להאניס מה שיש ברשות אחר, או ברשות העצם, ושאינו ממינך וחוץ לתולדת ומפסיד הזרע וטעם לא תגנוב לב גם ממון, וטעם לא תענה שתרחק מהכזב, וטעם לא תחמוד כמו גזל ועושק ומרמה בעבור חימוד הלב, וכל המצות מבוארות הנה באר היטב במשנה בתלמוד ובתוספות: