אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר · פרק 2 · פסוק 10

ויהי לה לבן, כמו ילד בן לנעמי, ושם משה מתורגם מלשון מצרים. ובדרש ששבעה שמות היו לו למשה, ועוד הוסיפו לו שמעיה וטוביה ואחימלך, והתימה כי השם מקרה הוא, כאשר אפרש בפרשה הזאת בפסוק ואמרו לי מה שמו, ואיך יאמר הכתוב אלה בני בתיה בת פרעה והוא אחד. ודרך לשון הקדש לומר עשו הוא אדום, אברם הוא אברהם, כי אחר שיאמר פלוני ופלוני שנים הם, וכבר הבאתי ראיות גמורות כי נחמיה איננו זרובבל, כי נחמיה עלה עמו, ואחר שהכתוב אומר וכל ישראל בימי זרובבל ובימי נחמיה לא יתכן להיותו אחד גם שם פרשתי כל ימי כורש ודריוש וארתחששתא שהם שלשה. גם בס' דניאל פרשתי כי יהואחז איננו יהוחנן ואף כי צדקיהו, כי לא יתכן שימות בשני מקומות, רק דרך הדרש שמענה ואתה דע לך הסוד, ובדרש אשר לקח מרד שהוא כלב בן יפונה שמרד בעצת המרגלים, גם זה תימה אם איננו על דרך סוד, שהכתוב אומר שזה מרד הוא מבני בניו של כלב, ועוד יקרא כלב בשם גנאי, כי המרגלים הם היו המורדים שלא דברו אמת, ומי שהלך על דרך ישרה לא יקרא מורד, ואלו היה כן יקרא גם הנביא פושע כי הוא פושע בע"ז, וסוף דבר אמרו הגאונים על הדרש אין מקשין בו ולא ממנו: