לא תבערו אש וגו'. פליגי בה חד אמר ללאו יצאת וחד אמר לחלק יצאת. (לחלק יצתה. לומר מה זאת מיוחדת שהיא מאבות מלאכות הנעשי' במשכן וחייב עליה הכתוב בפני עצמה שפרט בה אף כל שהיא אב מלאכה אם עשה הרבה בהעלם אחת חייב על כל אחת אחת דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא. ללאו יצאה. כלומר הבערה יצאת מכלל לא תעשה מלאכה דשבת להוציא אותה מן שאר מלאכות וללמד עליה שאינה לא בכרת ולא במלקות אלא בלאו כדפי' רש"י במס' שבת.) ולמ"ד לחלק למה כתב לא תבערו לחלק טפי משאר לאוין י"מ משום שאינה ניכרת כ"כ מלאכה הוצרך להזהיר בה יותר. וי"מ משום שיש בה צורך ונוהג בכל אדם יותר מבשאר מלאכות. והרמב"ן כתב לפי שלא נאמר העושה כל מלאכה יומת אלא העושה מלאכה סתם והוי מצינא למימר שלא אסר מלאכת אוכל נפש כמו שנא' בחג המצות לא תעשה מלאכה ואין אוכל נפש בכלל ולכך הזכיר בפירוש דאף אוכל נפש אסור ואמר לא תבערו אש אף לבישול ולאפות כי האש צורך כל מלאכה הוא:
קריאה במקור
הטור הארוך · שמות · פרק 35 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Perush al ha-Torah, Hanover, 1838
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935796
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1cbde8ca55fe339a193872a00ed258fc02333c7c443a9acde31b02448481663e