הטור הארוך · שמות · פרק 4 · פסוק 21

ויאמר ה' אל משה בלכתך לשוב מצרימה. כתב ר' אברהם כי זה נאמר לו במדין ואמר לו ראה כל המופתים וגומ' להודיעו כי יחזק את לבו ולא ישלחם בעבור המופתים שיראה עד המופת האחרון עד שתאמר לו הנה אנכי הורג את בנך בכורך ואז ישלחם. וכתב הרמב"ן ואין זה נכון כי מה טעם בלכתך לשוב מצרימה ראה אלא פירושו כאשר לקח מטה האלהים ללכת למצרים הזהירו ואמר לו תעשה כל המופתים אף כי יחזק לבו ולא ישמע אל דבריך אתה אל תפל דבר מכל אשר דברתי ומה שאמרתי לך ואל תתיאש מלעשותם בשביל שלא ישמע לך ועוד הזהירו במכה האחרונה אשר בה ישלחם ופי' שמתי בידך שבידך שמתי אותם שתעשה אותם אתה ולא אחר שכבר הודיעו שיעשה אותות ומופתים רבים כמו שאמר לו בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו וכל זה לזרזו בעבור שהי' מוכרח בשליחות בשביל זה הזהירו קודם מעשה וציוהו בשעת מעשה על כל מופת ומופת. ויתכן שיהי' ואמרת אל פרעה ידיעה שציוהו לאמר לו כן בסוף שאמר לו אני אחזק לבו ולא ישלח את העם בכל המופתים ואמרת אליו ביום ההוא הנה אנכי הורג את בנך בכורך ואז ישלחם כי לא מצינו שהודיעו מכת בכורות רק בעת ההיא. וי"ל עוד שעל שלשת המופתים אשר אמר לו לעשותם לפני ישראל אמר לו שיעשם גם לפני פרעה כדי שידע פרעה שמה שזקני ישראל מבקשים שעל פי ה' הוא ולא יעליל עליהם וכן עשה משה אע"פ שלא נכתב. ואשר אמר עוד כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת כי ירצ' מופ' לו וציוה למטה שיהי' לתנין ולא לנחש כאש' הי' בפעם הראשון והראה לו שיבלע מטה אהרן את מטותם להודיעם שינצחם. ובמדרש שמות רבה יש וכי על אי זה מופתים אמר לו על נחש וצרעת והדם לא ציוהו לעשותם אלא לפני ישראל ולא מצינו שעשאם לפני פרעה אלא מהו כל המופתים אשר שמתי בידך זה המטה שהיו חקוקים בו. דצ"ך. עד"ש. באח"ב. ולפי זה יהי' פי' הפסוק ראה שמתי בידך ראה והסתכל במטה אשר שמתי בידך שכל המופתים שבו תעשה לפני פרעה: